הרבה פעמים תהיתי האם ארצה בכלל ילדים אי-פעם? איך אסתדר איתם?
אפילו לדבר איתם אני לא מצליחה.

השנים עברו, פגשתי את אופיר (בעלי) ואחרי כשנתיים יחד התחתנו.

כשנה אחרי החתונה, ישבנו ערב אחד בסלון.
פתאום אופיר אומר לי: " אולי ננסה לעשות ילד? "
האמת שזה תפס אותי לא מוכנה.
לא חשבתי על זה עדיין וגם התקופה לא התאימה לי,
אבל הרעיון התחיל לחלחל בי.

ידעתי שכן, אני רוצה. אני רוצה משפחה, רוצה בית מלא,
בית כזה שתמיד יש עם מי לדבר, שתהיה בו שמחה ואהבה,
שתהיה לי משפחה מלוכדת משלי עם הערכים שאני מאמינה בהם.

אחרי 3.5 שנות נישואים, נולדה לנו מוריה.
תינוקת מושלמת ויפיפיה. רק מלהסתכל עליה אני נדהמת.
ברגע אחד האימהות שלי פרצה החוצה כמו צונאמי.
כל חוסר האמפתיה והסימפטיות לילדים ותינוקות נעלמה כלא היתה ובמקומה
הגיע רצון עז לגונן, לעזור, לחבק ולעטוף כל ילד ותינוק באשר הוא.

IMG_6034b

פלא הבריאה הזה השאיר בי חותם כ"כ עמוק, עד שמצאתי את עצמי
נפעמת ונרגשת כל פעם מחדש בחברתם של ילדים ותינוקות.

בתור חובבת צילום מושבעת, לא הפסקתי לצלם את מוריה לרגע.
מהיום שהיא נולדה תיעדתי את כל רגעי הקסם. שינה מתוקה, חיוך, עיניים גדולות שחוקרות את העולם, פרצוף מצחיק, צחוק ואושר… כמה אושר יש בתמונות האלה ואיך הן גורמות לי להתרגש, לצחוק ולהתמלא באהבה.

התמימות הזו, הטהורות והאהבה שיש ביצור כזה קטן, כ"כ ממלאות אותי וגורמות לי לקבל פרופורציות בחיים, לזכור מה באמת חשוב ולהישאר מחוברת לעצמי ולאמת שלי, שהחלטתי שזה פשוט משהו שחייב להיות חלק ממני.

IMG_6030c
את הסטודיו פתחתי רשמית לפני שנתיים וקצת, ומאז כל תינוק, אישה בהריון, ילד או משפחה שמגיעים להצטלם אצלי, כאילו פתחו את דלת ביתם ונתנו לי להיות חלק מהם ולו לרגע, מציפים אותי תחושת סיפוק אדירה, שהנה יצרתי להם מזכרת מרגע קטן שלא יישכח…

תמיד תמונות היוו חלק משמעותי בחיי,
הן לימדו אותי על המשפחה שלי, על הילדות של האחים שלי,
נתנו לי תחושת ביטחון והרגשה שאני שייכת. מכאן באתי.
הנה – זו המשפחה שלי. השורשים שלי.

צילום בשבילי זה לא סתם עוד תמונה,
זה להנציח את הרגש, לייצר זכרונות חדשים
ולתעד משהו מהחיים שלנו עכשיו,
כדי שברבות הימים נוכל להיזכר בהיסטוריה שלנו.

מקדישה את הפוסט הזה למוריה ביתי הקטנה – את העוגן שלי,
האושר שלי והאהבה שלי.